אורזים

אומרים שהאדם הוא סך כל זיכרונותיו .חלק מזיכרונותינו נצרבים במקום הנקרא בית.
ציפורים בונות קינים, יונקים מתמקמים במערות ומחילות , דגים מוצאים מקומות מסתור בין סלעים ואלמוגים ואילו אנחנו משעבדים את חסכונותינו, נכנסים לחובות, מסמנים את הבית כמטרה מרכזית ומרגישים ביטחון רק לאחר שמצאנו לנו גג פרטי משלנו.
רובנו חיים ביותר מבית אחד, אבל הבית המשמעותי ביותר אצל כל אחד מאיתנו הוא בית ילדותינו. בימי התום לא התייחסנו לגודל הבית, לעיצוב, לנישה עם הכד או לסלון של נטוצי. בימי התום הבית היה הרחם בתוכה צמחנו. בבגרותנו התלבשו על הבית מוטיבים נוספים כמו סמל מעמד, תחרות, ואיכות חיים. הבית הפך סוג של כרטיס ביקור.
כל בית הוא סיפור, כל סיפור הוא חיים של מישהו , כל בית שפותח בפני את דלתו
מעשיר אותי בעולם מלא קסם וסיפורים שאינם נגמרים לעולם.

דלת אחת נסגרה לאחרונה , הדלת של בית ילדותי.

צחקנו, התקפלנו, שאגנו, זלגו לנו דמעות על הלחיים ונגמר לנו האוויר.
מזמן לא היינו ככה, אימא ושתי בנות, כמו פעם. בדרך כלל יש המון בעלים וילדים מסביב. כבר הספקנו לשכוח את הדינאמיקה הגרעינית והיום היינו שוב.
כמה צחקנו , ובעצם רצינו לבכות.
מבצע ארון קראנו ליום הזה. פינוי ארון בן חמישים וחמש שנה, רגע לפני המעבר לדיור מוגן. רגע לפני שיכבה האור בבית שבו נולדתי ושבו גדלתי. רגע לפני שהשער הישן ייסגר ומאחוריו תישאר ילדותי, יישארו נעורי, זיכרונותיי.
התחלנו למיין. אלוהים אדירים, ערמנו ערימות של בגדים ונלחמנו מלחמת אין ברירה ,שתי בנות מול אימא וגדודי עש רעבים הנלחמים כמו נמרים על כל "שמאטע" שרצינו להעיף.
היסטוריית הטקסטיל של ארץ ישראל, שמונים שנות אופנה,שמונים סוגי קרדית האבק ושמונים סגנונות התעטשות.
ניסינו לשכנע אותה שבשלוש עשרה השנים האחרונות אבא הספיק כנראה לרכוש מלתחה חדשה בגן עדן ואפשר להעיף את החולצה. כן, גם בסוודר הוא כבר לא ישתמש.
חיים שלמים הסתתרו תחת כדורי צמר שבימים מפוארים יותר היו אפודת קשמיר.מצאנו שרטוטים של הבית, חוזים, צוואות והמון המון תמונות של דוד מורי.
הארון נחשף במלוא הדרו. ארון משובח, היום כבר לא מנגרים ככה, אין יותר ארונות כאלה
(בעצם, גם אמהות כאלה כבר אין).
לאט אבל בטוח, נוף ילדותי התחלק לשלשה חלקים:
חלק אחד – בשק לניקוי יבש
חלק שני – בשק , תרומה לוויצ"ו
חלק שלישי – לפח
עוד מעט ייסגר השער ומאחוריו, יחד עם הבית הישן, יישאר גם חלק ממני.
כמה צחקנו,
ואני כל כך רציתי לבכות.

לזכרם של הורי, אביבה ואבינועם שלוש .

© כל הזכויות שמורות לאורנה שלוש גורביץ, עיצוב ואדריכלות פנים, טל. 054-9348965