הפוך על הפוך

הוא ידע שאני יודעת שהוא יודע שהבנתי ושנינו בחרנו לשתוק.
בהתחלה לא הבנתי כלום. בהתחלה כמו בכל התחלה היה מפגש ראשוני נעים שהוביל להצעת מחיר, שהובילה להתקשרות, שהובילה לחיבור שהלך והעמיק, שהוביל לעשייה משותפת ולבניית בית בישראל. מצאתי אותם כמשפחה נחמדה לאללה, בדיוק כמו שאני אוהבת. בורגנים אבל לא מידי, מבוססים אבל לא מידי, אוהבים לצחוק , אוהבים ספרים וחיית המחמד שלהם היא חמוס חמוד כמו סרט מצויר ומסריח כמו הגהנום. רוב השיפוצים מתחילים עם איזשהו טריגר, צינור מפוצץ, כסף שהגיע מירושה, ילדים נולדים, ילדים עוזבים, הורים מבוגרים שבאים לגור או אקזיט מוצלח.
תמיד יש סיבה להתחלת שיפוץ, בעצם כמעט תמיד, כי בבית הזה לא הייתה סיבה, פשוט בא להם וזהו. כנראה שממש מאוד בא להם ולכן לא הותרנו אבן על אבן.
כל הסימנים היו שם כבר בשלב בו ישבנו על תכנון המרחב, אבל אז רק נשכתי שפתיים, חשקתי שיניים, ספרתי בלב עד אלף ודמיינתי שאני מדליקה סיגריה ונרגעת כמו שהייתי עושה פעם לפני שהפסקתי לעשן. כל מה שאמרתי, היא אמרה הפוך וכל מה שהצעתי היא רצתה אחרת. אם העמדתי את המיטה הזוגית כשהפנים לכיוון דלת הכניסה לחדר, היא רצתה עם הגב. את האסלה מיקמתי בצורה מוצנעת בחדר הרחצה והיא רצתה אותה מול הפתח. אני הצעתי לפתוח את דלת הכניסה ימינה לכיוון החלונות לגינה והיא התעקשה לפתוח שמאלה לכיוון הכניסות לחדרים. בהתחלה הסברתי בנועם את ההיגיון מאחורי כל הצעה, אחר כך טיפה יותר אסרטיבית הדגשתי שזו טעות לבצע את התכנון כפי שהיא הציעה ולבסוף הסברתי שלא אוכל לאשר תכנית שאינה מקצועית.
בפגישות הראשונות בעלה היה לחלוטין איתי. הוא הבין את ההיגיון שמאחורי הדברים וניסה לשכנע אותה בצדקתם. בעקשנות ופנים מכורכמות היא הנידה את ראשה אנה ואנה לשלילה ולא זזה מעמדתה. במהלך הזמן הוא הפך פחות דומיננטי, היא הפכה פחות מובנת, ואני הפכתי פחות מבינה. איכשהו, במאמץ ותסכול רבים, בין כל אי ההבנות נולדה תכנית שיכולתי לחיות איתה בשלום.
המשכנו לבחירת חומרים. אם סברתי שהיה קשה קודם, ההמשך היה לחלוטין בלתי אפשרי.
אני הצעתי לבן והיא אמרה שחור, הצעתי חומר טבעי, היא דרשה סינטטי. הראיתי סינטטי, היא חזרה לטבעי ואני חזרתי להדליק בזיכרון סיגריות ובדמיון כבר עברתי למרלבורו אדום חזק.
שיתפתי את אחמד החשמלאי בתסכול שלי. הנשמה הזה תמיד יודע להוציא אותי מצרות. הוא הסתכל עלי במבט ערמומי ואמר לי "גורביץ יה סתומה, את לא מבינה כלום בנשים, הא ? היא לא מסוגלת להשלים עם העובדה שאישה אחרת תבנה את הבית שלה. מצד אחד היא יודעת שהיא לא יכולה לעשות את זה לבד, מצד שני קשה לה שהיא לא יכולה לעשות את זה לבד ומה שקורה זה שהיא גם משתגעת וגם משגעת, הבנת? רוצה תה מתוק עם נענע ?" "לא, אני רוצה קפה" עניתי בחיוך . "יופי, תפסת את העניין" הוא אמר ושנינו פרצנו בצחוק. מעל אדי התה המתוק גיבשתי אסטרטגיה, העפתי את הסיגריות הדמיוניות והתחלתי לפעול.
היינו צריכים לבחור משטח לגינה והתלבטנו בין אבן לדק. רציתי דק, הצעתי אבן וקיבלתי דק.
התלבטנו בין חלונות בפרופיל ברזל לפרופיל אלומיניום. רציתי ברזל, הצעתי אלומיניום וכמובן שקיבלתי ברזל. רציתי פרקט אלון מעושן, הצעתי אלון טבעי וקיבלתי מעושן.
רציתי ספה ירקרקה, ראינו המון בדים, אמרתי שהכל יפה והירקרק טיפה פחות ואוטוטו המוביל מגיע עם הספה הירקרקה . צודק אחמד, אם לא הייתי כזאת סתומה, הייתי מעבידה פחות קשה את מערכת העצבים שלי. בהפוך על הפוך בנינו בית שבו כולם שמחים. היא נשארה בידידות עם האגו ומבחינתה אף אישה אחרת לא אמרה לה מה לעשות. אני השארתי את האגו שלי באוטו עם חלון פתוח ומבחינתי קיבלתי בדיוק את הבית שראיתי בדמיוני ואילו הוא מאושר כדברי הפסוק "אישה נאה וכלים נאים, מרחיבים דעתו של אדם" ומבחינתו כשהאישה הנאה גם מרוצה ורגועה, דעתו מתרחבת שבעתיים.
החיוך הקטן שהוא חייך אלי כשנפרדנו אישר את מה ששיערתי, הוא יודע שאני יודעת שהוא יודע שהבנתי ושנינו השכלנו לא לומר דבר.
© כל הזכויות שמורות לאורנה שלוש גורביץ, עיצוב ואדריכלות פנים, טל. 054-9348965