כרוניקה של קרדיט ידוע מראש

גב' שכטר היא תמיד רק גברת שכטר, היא לא מאפשרת לעצמה להיות סתם אסתר.
תמיד מתלבשת לפי צו האופנה, רק מותגים, רק יקרים. הטבעת תמיד מתאימה לצמיד שמתאים לעגילים שמתאימים למשקפיים שמתאימות לסיכה שמתאימה לשמלה שמתאימה לנעליים ולתיק, הכול לפי חוקי האלפיון.
גב' שכטר אוהבת קלאסיקה ומי שנכנס אליה יודע שהבית שלה הוא בית לדוגמה. היא בשלנית מעולה ומארחת מופתית, עם הכלים הכי יפים על המפות הנכונות והמפיות תמיד מבד תחרה. פרחים באגרטל, מוצרט ברקע, והכול מדברים בנימוס, אצולה.
גב' שכטר רצתה שאשנה לה את כל קומת הכניסה: הרחבת קירות, מטבח חדש, ריצוף, ריהוט, חדר רחצה לאורחים, חלונות חדשים בקיצור הרבה.
לא היה לה מושג מה היא רוצה אבל כל הזמן היא הסבירה לי שהיא יודעת בדיוק.
הפכתי לה את הבית במשך כמה חדשים. הכנתי תכניות, בחרתי אנשי מקצוע, הסתובבתי ובחרתי בשבילה את כל החומרים כי מרוב שהיא ידעה היא היתה כל כך מבולבלת שבכל מקום הושבתי אותה, הכנתי לה קפה והסברתי לה מה בוחרים. בחוסר אונים מוחלט היא הנהנה בראשה. חמישה וחצי חדשים של הנהונים.
לאט לאט החל להפציע מתוך ההריסות הבית החדש ולגב' שכטר חזרה האדמומיות ללחיים, ההנהונים הפכו מלמולים וככל שהבית קיבל את צורתו הסופית התחדדו המלמולים והפכו למילים. בסוף, אחרי הזמנת הוילונות והמנורות ואחרי תליית התמונות, הזדקפה גב' שכטר נישקה אותי על שתי הלחיים, אמרה לי שאני מלאך, גאון, איזה יופי, תודה ושלום.
השבוע במספרה שמעתי בעוונותי שיחה בין שתי נשים: " נו, הוזמנתם למשפחת שכטר לחנוכת בית? מה את אומרת, האישה הזו כל כך מוכשרת היא סיפרה לי שהיא עשתה את כל השיפוץ הענק הזה לגמרי לבד, פשוט מושלמת.