גרררררררררר......"גברת אל תפחדי הוא לא עושה כלום, בוא הנה שב, שב, שקט חזי, שקט , אוף בוא כבר .
גברת עכשיו את יכולה לעבור."
הגרררר.. המפחיד הזה קיבל את פני בכניסה לסמטה קטנה ברמת השרון, השייכת לבית דו משפחתי מפואר. חזי הבוקסר שייך לשכנים של דפנה ועקיבא אליהם הוזמנתי, אך
הגבולות בין הבתים היו עבורו בגדר המלצה בלבד והוא בחר להשתלט על הטריטוריה כולה.
הגענו להבנה, הכלב ואני, לגבי המשפט " כלב נובח או עושה גררררר, אינו נושך", ונכנסתי. הבית המפואר של דפנה ועקיבא כולו שירת הלל ליופי. 3 קומות של יוקרה לא הותירו ספיקות לגבי מעמדם החברתי של בעליו. השיחה בנינו התנהלה בלחש ותהיתי ביני לביני , האם זו האריסטוקרטיות שמחייבת, או אולי סתם מישהו מנמנם. לאחר שנתבקשתי לחלוץ את נעליי בטרם עלינו לקומת המגורים ולאחר שבעת הסיור בגינה הגדולה נתבקשתי לא לדבר כלל, ויתרתי על שתי האפשרויות הראשונות והרחתי שמסתמנת כאן רכילות צהבהבה.
כיאה לגברת שלא פחדה ( כמעט) בכלל מחזי , לא שאלתי אלא חיכיתי בסבלנות שהתשובות תתחלנה לדלוף.
והן דלפו ודלפו, עד שהדליפה הפכה לשיטפון של מידע .
בדו משפחתי הצמוד, גרה משפחת עצמון המונה הורים, שלושה ילדים, חזי הבוקסר וארבעה חתולים לבנים.
החתול השחור היחיד המתגורר שם , הוא החתול שעבר בין שתי המשפחות.
אלה אומרים אתם ואלה בגללכם, אלה טוענים הרסתם ואלה כועסים הרעשתם, אלה אומרים לכלכתם ואלה מתרתחים שברתם. כך חיו שתי משפחות משכילות ממעמד גבוה החולקות הרבה מן המשותף, בשני בתים מפוארים החולקים קיר משותף, בסיוט משותף.
דפנה ועקיבא התלבטו האם כדאי לשפץ, לבנות חומה בינם לבין משפחת עצמון, לעבות את הקיר המחבר בין הבתים אך המפריד בין הדיירים ובעזרת מומחה אקוסטיקה לנסות למזער את הקולות הנשמעים מבית השכן.
התחלנו להכין תכניות ובמשך כמה שבועות, יצאו ובאו גלריית מומחים.
התכניות רקמו עור ואריחי שיש אך מעל הפעילות הרוחשת, זמזמה בת קול שדחפה לא לבנות ,למכור ולברוח.
בעוד דפנה ועקיבא מתלבטים האם לעבור לביצוע או לעבור לבית אחר, מכרה משפחת עצמון את הבית שלה ובלי לומר שלום או לנבוח נביחת פרידה, ארזו 10 שנות מגורים משותפות ועזבו.
השמחה הייתה גדולה אך למרות השחרור מעונשם של אלה, חיידק המעבר כבר תקף . המצב הכלכלי האיתן, הילדים שכבר לא גרים בבית והמקצוע, פתחו את האפשרויות הגיאוגרפיות . דפנה ועקיבא החליטו לצאת לחפש את בית חלומותיהם.
לאחר כארבעה חודשים חזרתי אליהם והפעם כדי להכיר את הבית החדש שהם רכשו באחד מהמושבים המבוססים בשרון. תמורת תוספת זניחה של כמה מיליונים קיבלנו בית משגע מול שדות חקלאיים, איכות חיים, שקט ומרחבים .
המתווך התחייב בפניהם שהשכנים הצמודים הם משפחה משגעת, הוא בעל מקצוע חופשי והיא אמנית. משפחה שקטה ונעימת הליכות כך שזו תהיה חווית שכנות מתקנת .
נרגשים ומלאי תשוקה טיילנו בין הקומות, תכננו מה להרוס ומה לבנות, מה לצבוע ואיך לקשט.
ראינו בדמיוננו איך בשקיעה ינועו צלליות העצים כמו חבורת רקדניות עדינות, על וילונות השיפון .
קולות של צרצרים ושקט של שמיים, כוס קפה קר על המרפסת מול השדות החרושים עד האינסוף. כך ישבנו בדממה וספגנו את הריחות המשכרים של הטבע.
לפתע, באבחה אחת נשברה הפסטורליה, קריאה קרעה את השקט, פילחה את אוזנינו וליבנו.
מבין שיחי הגדר של בית השכן, הגיח וחצה בריצה את הגינה, מיודענו הבוקסר חזי ואיתו הקריאה הכול כך מוכרת, חזי, חזי בוא הנה, בוא כנס מיד הביתה .
© כל הזכויות שמורות לאורנה שלוש גורביץ, עיצוב ואדריכלות פנים, טל. 054-9348965