האורחת

לפעמים הילדה הקטנה שהייתי קופצת לבקר. פתאום היא עומדת מולי, בלי הזמנה, בלי להתקשר לפני, בלי להודיע לאף אחד. היא מגיעה משום מקום ומשתלטת לי לזמן קצר על סדר היום, על המחשבות, על הפחדים, על הגעגועים ועל הזיכרונות. בדרך כלל כשבא אורח הוא מביא איתו איזו מתנה נחמדה או לפחות פרחים, אבל כשהילדה הקטנה שהייתי באה ,היא מקסימום מביאה איתה טישיו .
לפעמים סימנים מקדימים מודיעים על בואה, מפגש עם נחליאלי או דוכיפת , בית ישן מכוסה בעלי גפנית או תולעי משי. אבל זה קורה רק לפעמים, בדרך כלל היא פתאום שם.
השבוע נפגשנו.
עמדתי חסרת אונים מול הנישה בכניסה לחדר של עדי בת החמש ,ג'ינג'ית משגעת כזאת ,עם שתי גומות חן וקוקיות. כשהתחלנו לבנות ,ההורים שלה קיבלו סוויטה מפוארת ,אח שלה קיבל את כל עליית הגג, ולה הבטחתי שאתכנן נישה מיוחדת בכניסה לחדר שאין כזו לאף ילדה. כשהבטחתי עדי אמנם הייתה רק בת ארבע , אבל לאורך כל זמן הבנייה, היא זכרה וחיכתה ודיברה על נישה משלה. הבנייה ארכה שנה, הבית נגמר והבטחות צריכים לקיים. מצאתי את עצמי עומדת נטולת אנרגיות מול נישה גדולה וריקה ולצידי ג'ינג'ית קטנה עם עיניים פעורות בסקרנות , מחכה בציפייה דרוכה לראות סוף סוף את הקסם מתחיל להתהוות.
אני עומדת לידה כשעייפות של סוף פרויקט משתלטת עלי, הלחץ גדול, הדופק מואץ , היצירתיות בהקפאה עמוקה והג'ינג'ית מסתכלת עלי ומחכה.
ואז היא באה.
כדרכה בלי הזמנה, בלי להתקשר לפני, בלי להודיע לאף אחד, שוב הופיעה הילדה הקטנה שבתוכי וכהרגלה השתלטה . כמו עליזה בארץ הפלאות, הרגשתי פתאום שאני מתכווצת ומתכווצת ומתכווצת וכשהגעתי לגובה שלה עצרתי .עכשיו עמדנו יחד שתי קטנות, הג'ינג'ית ואני ושתינו שוות. הסתכלנו מלמטה על הנישה שנראתה גבוהה ,רחבה וגדולה כל כך, ממש ענקית.
וככה כשאני לרגע שוב קטנה תחת נישה גדולה, החלטתי הפעם לקחת מהילדה שבי את כל מה שהיא הביאה איתה.
את הזיכרונות, את הגעגועים, את הפחדים, את החלומות ,את צבעי הילדות והתום.
לאט לאט הנישה הפכה סגלגלה ונוספו לה המון נצנצים . במרכז שולב ענף יבש של עץ הדר שמצאנו בגינה ועליו ,חלקן יושבות, חלקן שוכבות , חלקן תלויות, עשרים ושלוש פיות יפיפיות המשלימות את הפנטזייה.
הבוגרת שבי הסתכלה ושאלה בהתנשאות, מה זה הקיטש הזה? לאן נעלם הקונספט של התייחסות לילדים כמו אל מבוגרים קטנים עם עיצוב חדרים בקווים ישרים, עיצוב עכשווי ,נקי ,מודרני?
ממרומי שנותיי, התבוננתי הצידה בעדי הג'ינג'ית בת החמש ופנימה בילדה הקטנה שהייתי , ראיתי אותן מביטות בעיניים זוהרות בפלא הבריאה, נישה סגולה ומנצנצת מלאה בפיות והבנתי שעדיף לשתוק.
הפעם שמחתי על הביקור , האורחת הגיעה למקום הנכון בזמן הנכון וסוף סוף השתלבה בסדר היום שלי במקום לשבש אותו. אך כמו תמיד המחיר שהיא גובה לא השתנה,
ואני משלמת לה בדמעה אחת או שתיים בתמורה לזיכרון ישן או געגוע של הלב .